בספר זה ביקשתי לחקור ארבעה סרטים מהז'אנר האוטוביוגרפי דוקומנטארי הישראלי מבעד לפריזמה של הבית הפרטי והבית הלאומי . המחקר מראה שהקשר בין הסובייקט היוצר , הבית הפרטי והבית הלאומי הוא עניין מרכזי בארבעת הסרטים . ההתקשרות לבית ולבית הלאומי המוצגת בסרטים דומה להיקשרות של תינוק לאובייקט מעבר , או של חיה לבית הגידול שלה . ההיקשרות לבית נוטעת תחושת ביטחון והגנה , נוסכת הרגשה של שייכות ומאפשרת יחס חיובי לסביבה , זאת למרות שבפועל הבית אינו ממלא בהכרח אחר הציפיות שתולים בו ועשוי להיות אתר מעורער . בדרכו , כל אחד מן הבמאים , מראה שביתו אינו מספק את המשאלה הבסיסית לבטחון והגנה . פרלוב מציב עצמו במרכז הבית , והבית הופך לסוג של כלא המייסר אותו , הכובל אותו מול המרחב של העבודה והחופש שבחוץ . עמית גורן חי כאן , אך עסוק בבתים של בני משפחתו האחרים באמריקה והקיום של ביתו הפרטי ממש תלוי בקיומם של הבתים האחרים של בני משפחתו . מיכל אביעד מצויה בבית , מצלמת את הבית אך עסוקה בזירה הלאומית , וזו נראית מסוכנת ולא יציבה . מנורה חזני חשה הכי בטוחה באלון מורה בבית הוריה ואולם המציאות מוכיחה שהבית הזה חדיר למחבלים ...
אל הספר