שרה אענה האם הראשונה במקרא , אך היא הראשונה המתוארת כעקרה . כבר עם מצג דמותה מגלה המספר : "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" ( בר' יא , , ( 30 וכך גם בהמשך מקדים המספר : "ושרי אשת אברם לא ילדה לו" ( בר' טז , . ( 1 כאב העקרות מניע את שרה לתת את שפחתה לאברהם כדי שייבנה ממנה . עד התעברותה של שרה , בפרק טז , היא פסיבית . אפילו במקרים שבהם נלקחת לחצר זרה , למצרים ולגרר , אין קולה נשמע . היא נלקחת כמעט כחפץ לחצר המלך : "ותקח האשה בית פרעה" ( בר' יב , ( 15 או "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה" ( בר' כ , . ( 2 שרה נלקחת ואינה אומרת דבר . פסיביות זו מתהפכת כאשר המספר מתאר את דרכי פעולתה להמשך הזרע , לבניית בית האב . שרה הופכת מפסיבית לאקטיבית ואולי לאגרסיבית . שרה חווה לראשונה את חוויות ההיריון והלידה כשהיא בת תשעים . בפרק כא מבטאת שרה בדרך שירית את שמחתה על הולדת בנה ואת הפלא בלידה מאוחרת זי : "ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי . ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו" ( בר' כא , . ( 7-6 שרה מדגישה את שמחתה האימהית ושואלת מי היה מאמין כי שרה תיניק את ילדה . השאלה הרטורית מבטאת...
אל הספר