אובדן ה'אני' שלילת הסובייקט הוא מרכיב מרכזי בפופ , כמו גם בפוסט מודרניזם כולו , אך עניין זה רחב משאלת היחסים בין האמן , היצירה ומוסדות התרבות , שמצאה לעצמה ניסוח בהכרזה על "מות . "היוצר הביקורת הפוסט מודרנית העלתה את השאלה האם נכון בכלל להניח קיומו של . 'אני' במצב שבו קליטת העולם וקליטת עצמנו ניזונה באמצעות רצף מתמיד של דימויים והחניות תרבותיות , כיצד ניתן להבדיל בין רצף זה לבין רצונותיו , מחשבותיו והתנסותו העצמאיים של סובייקט יחיד כלשהו ? ואם אי אפשר , מה פשר יכול להיות למושג ? 'אני'ה לשאלה זו עוד נחזור , אך ניצני הוויתור על מושג ה'אני' נראים כבר בפופ . היוצר המתעד , חסד הסובייקט , מתאים לעולם שבו לא קיימים יותר סובייקטים נבדלים , בעלי רגשות , רצונות או ריעות , בנפרד מההתניה התרבותית שלהם . אך במיתחם הזה של אובדן ה'אני' היחיד , פתוח עדיין מיגוון אפשרויות שניתן לזהות בפופ . בקוטב האחד זיהינו , בהרצאה , 12 את תחושת השיחרור והאופוריה שהקרין הפופ המוקדם , תחושה ששיאה בקומיקס של ליכטנשטיין . כאן , נראה לי שהכיוון שנבחר אינו הפירוק המוחלט של מושג , 'אני'ה אלא פניה מן ה'אני' היחיד אל מין 'אנ...
אל הספר