בדומה לדאדא , ניתן להבחין גם אצל הפלוקסוס בהיבט של מרד ( בקונבנציות , במוסדות האמנות , בהסדרים החברתיים ) לצד ההיבט הפורמאלי שכבר הוזכר - ההתמודדות עם בעיות המטא ובדיקת I r " . " המכלול של מוסדות האמנות . קשה ( ואולי לא נכון ) להפריד בין השניים , אבל מכל מקום , אי אפשר לדון בתרומתם המושגית של אנשי הפלוקסוס מבלי לבדוק גם את אספקט המרד . כשם שאי אפשר להבין את הדאדא מחוץ להקשר של מלחמת העולם הראשונה , כך אין לתאר את הפלוקסום במנותק מאווירת שנות השישים . שנות השישים , כמו השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה , היו תקופות של פריחה והתקדמות גדולה באמנות . בשנות השישים נראה שמיטשטשים הגבולות בין האמנות לחיים : אנשים רבים חיו ופעלו באופן המוכיר את צורת החיים של האוואנגארר של אחרי מלחמת העולס הראשונה . היתה זו תקופה צבעונית ומהפכנית - האנשים האמינו באהבה חופשית , בסמים כאמצעי שחרור . נולדו תנועות שלחמו נגד מלחמת וייטנאם ונגד מירוץ החימוש הגרעיני , תנועות לשוויון זכויות למיעוטים ולנשים , למאבק במימסד ועוד . אנשי הפלוקסוס קשורים לאווירת שנות השישים , אף שהם עצמם לא נמנו על הטיפוסים הצבעוניים המסמלים א...
אל הספר