מראשיתה נטתה תנועת הדאדא לבטל את הבחנות המדיום של האמנות - את ההבחנה בין ציור , כתיבה ומוסיקה . אף כי בהמשך ניתן למצוא בדאדא סוגי כתיבה שאפיינו אחר כך את הסוריאליסטים , כמו כתיבה אסוציאטיבית או אוטומטית . לצד אמנות פלאסטית , עיקר פעילותם של הדאדאיסטים היתה בערבים שנערכו ב"קבארט וולטר" בציריך , ונועדו להרגיז - ואף להעליב - את קהל רוכשי הכרטיסים , את הבורגנות . בין המופעים ניתן להבחין בשלושה סוגים , שחזרו אחר כך פעמים רבות : א . שירה סימולטנית : קריאה סימולטנית - בו זמנית - של שירים שונים , מלווים בקולות . זוהי המצאה של הפוטוריסטים , אבל הפיתוח הדאדאיסטי של הרעיון היה הרחבתו לשירה סימולטנית פוליגלוטית : השירים השונים היו בשפות שונות . ב . ברוטיזם : "מוסיקת , "רעש שירה מלווה בצלילי תופים , גונג , סירנות , קולות של כלי מיטבח ועור , אשר הקשו על השמיעה . סגנון זה הביאו אנשי הדאדא לשיא . ג . שירה פונטית : טקסט אשר נקרא כשיר , אולם הוא מורכב מאוסף צלילים שרירותי נטול משמעות . זוהי שירה שכולה צליל . הנה למשל שיר מפורסם של הוגו בל , שביצע אותו בקברט וולטר כשהוא עוטה תלבושת 1 פוטוריסטית המורכבת מ...
אל הספר