כפי שהבהרנו בפרק "מיהו אדם , " ? תפיסת האדם על פי הראוי מתעלמת מן ההבדלים הספציפיים בין אדם לאדם , והיא קונה את מעמדה בכך שאין היא נדרשת להבחנות כאלו . מבחינתה , כל בני האדם שווים זה לזה , ללא הבדל ביניהם , ולכן מפגרים ושוטים הם בני אדם בדיוק כמו אנשים בריאים . בדרך זו , אדישה תפיסת האדם לא רק ליברלים בין בני-האדם , אלא גם לל / י 7 ס הספציפי של כל אחד מהם . זאת , כי הקיום הספציפי הוא שמלמד על ההבדלים בין בני האדם , ואין דרך להתעלם מן ההבדלים בלי להתעלם ממה שעושה אותם . שוויון ערך האדם אינו מסקנה העולה מבני אדם ספציפיים , חיים ונושמים , אשר בפועל הם אינם שווים , אלא מסקנה העולה מאדם מופשט , מעורפל משהו , חסר לגמרי ייחודיות אישית . רק נקודת מוצא כזו , המצליחה להתעלם מכל ההבדלים והשונויות שמעוררת המציאות , מובילה אל אותו שוויון נכסף . לאמור - האדם הראוי לזכויות ולחובות הוא מושג בו נוטלים חלק כל בני האדם , ללא קשר למצבם בפועל ולהבדלים הנובעים מכך ; כולם ראויים לזכויות ולחובות , משום שכולם משתייכים אל האדם הראוי לזכויות ולחובות . אלא שאדם כה כולל הוא אדם פיקטיווי . הוא משולל מאפיינים ייחודי...
אל הספר