עלינו להתייחס , בראש ובראשונה , לשאלה אם "דינא דמלכותא דינא" הוא כלל אוניברסלי , או שמא הוא כלל המסמיך את המלכות הנכרית בלבד , ואילו סמכויות מלכות בישראל , אף אם תהיינה דומות או זהות להן , נובעות מכללים משפטיים אחרים . מבחינה היסטורית , למעשה , בוודאי שימש הכלל "דינא דמלכותא דינא" לפי הגדרתנו האחרונה . הוא היה גשר שחיבר שתי מערכות משפט ושתי הוויות קיום שונות — העולם הנכרי ומלכותו והעם היהודי ותורתו . כלל זה ציווה על העם לקבל את המרות החיצונית , הקנה למרות זו לגיטימיות הלכתית , ואפשר קליטת פעולות שנעשו בחסות המלכות וחוקיה על ידי החברה היהודית הנורמטיבית . אולם טענתנו כאן תהיה , שהרמב"ם ראה בו כלל אוניברסלי התופס הן לגבי מלכות ישראל הן לגבי מלכות האומות . טענה זו תתבסס על שלוש תופעות : ( א ) ההשוואה המפורשת ; ( ב ) שימושי לשון משותפים ; ( ג ) ההשוואה הנרמזת , אך הרחבה , הן בנוגע למקורות הסמכות הן בנוגע לתכניה . א . ההשוואה המפורשת עולה לגבי פרט מרכזי המשמש מוקד להלכת "דינא דמלכותא . "דינא כוונתנו לסמכות המלכות להטיל מסים , ולאיסור המקביל להבריח את המכס ולהתחמק מתשלום המס . בנושא זה משווה...
אל הספר