בישראל לא פשוט להתבטא או לנהל שיחה על מנהיגות . אולי , כי המילה "מנהיג" שמורה למתי מעט , בדרך כלל מנהיגי האומה ומייסדיה , מנהיגים בצבא , גברים . אולי , כי האידיאולוגיה הקיבוצית / קול קטיביסטית שעליה גדלו אצלנו דורות יצרה הסתייגות מהשימוש במונח "מנהיג" או "מנהיגה" כדי לתאר את היוזמה וההובלה שנעשים מתוך בחירה למען אחרים בתחום החברתי . בראיונות העומק שדורית ברק ואני ניהלנו עם 49 מארגנים חברתיים בעלי ותק וניסיון מגוון , ציפינו לשמוע מפיהם על מנהיגותם ועל פיתוח המנהיגות שהם עושים או מתכננים בארגונים שלהם . לא שמענו מהם כמעט רב רים על הנושא . התעלמות זאת קשורה אולי למיתוס , שנפוץ גם במקומות אחרים בעולם , כי מנהיגות היא כשרון מולד ולכן כמו יופי , או כריזמה אין להתנאות בו , וגם לא ניתן להקנותו . אולם מה קורה כשמיתוס זה משתק את יכולתם של יחידים מוכשרים ובעלי מוטיבציה לפרוץ ולהוביל ? יש הסבורים כי זהו ההסבר למחסור במנהיגות בתחום החברתי , פרדוקס המעיד על כך שדווקא הערכים והעמדות השיתופיים של הקהילה שוללים או מכחישים מנהיגות . ( Chetkovich & Kumeuther , 2006 ) צ ' קוואי ( Checkoway , 2001 ) מסבי...
אל הספר