כל התיאוריות שנדונו עד לכאן מקבלות במידה זו או אחרת את הפרדיגמה המדעית . האדם הוא , מבחינתן , ישות שיש לה מאפיינים שניתן להגדירם , ישות שניתן לחקור את יחסיה עם הסביבה ולתאר את התפתחותה באופן ' , 'לינארי רציף , עקבי ובעל טענה לכלליות . לפי המינוח המקובל כיום , הן מספרות סיפור . 'מודרני' החל מאמצע המאה , 20-ה הולכת ומתפתחת בעולם המערבי תפיסה שונה של האדם . ניצניה הראשונים נמצאים כנראה בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית . ההוגים האקזיסטנציאליסטים סירבו לקבל כל הגדרה כוללת של האדם , הכוללת שאיפות , תכונות או ' מהות' כלשהי , שהאדם יורש עם לידתו והיא כפויה עליו . הם העדיפו לראות בו " יצור חסר הגדרה ופתוח לשינויים על רקע פעילותו היומיומית . " בכך הם חרגו , במודע ובמוצהר , מן המסורת המדעית . 'אובייקטיביסטית'ה ז'אן פול סארטר , למשל , הסביר כי האדם הוא יצור חלקי , מוגבל , הנאלץ לבחור בכל רגע נתון את דרכו . אין לו על מי להישען בחיפושיו אחר דרך משלו , שכן אין לו כל ' מהות' שתנחה אותו בכך . הוא יכול , אומנם , להטיל את הבחירה על הזולת - על הורים , על הגזע , המעמד , העם , האל וכדומה , ועל ידי כך להתנכר לחי...
אל הספר