בכל הדורות , בכל התרבויות , אנשים רבים חשו שהם שרויים במצוקה , שחייהם אינם מספקים , שהם אינם מאושרים , אינם מממשים את תפיסתם לגבי חיים ראויים וטובים . לפחות לחלק מאותן מצוקות מקור פנימי ולא חיצוני : לא עולם עוין עומד מול האדם , אלא שהוא עצמו מחבל באושרו מסיבה כזו או אחרת . האדם עצמו מואס בכל טוב שבידו , נכנס למערכות יחסים שסופן ברור מראש , מתעקש על מאבקים שידוע לו היטב כי יינזק בהם . לעיתים הוא מוצף בתחושות מאמללות , שלא רצה בהן ולפי תחושתו לא הוא שיצרן , ובכל זאת ידוע לו שהן באות ממקור כלשהו בתוכו , ולא מהעולם הסובב . מצוקות כאלו - תשוקות הרסניות , פחדים בלתי מוסברים , דיכאונות ומחשבות טורדניות - נקראות ' מצוקות . 'נפשיות כל תרבות מוצאת לה את הדרך הראויה , מבחינתה , להתמודד עמן , ואת המומחה האמור לסייע לסובל מהן בהתמודדותו . יש דוגמאות רבות ל'מומחים' כאלו : השמאנים של העידן העתיק , הגורואים וה'מוארים' בעולם המזרחי , חלק מהפילוסופים של יוון . בעולם היהודי שימש הרב , לעיתים קרובות , בתפקיד זה , ובתקופה מאוחרת יותר היה זה תפקידם של המשגיח המוסרי או של הרבי החסידי . בעולם המערבי הוטלו התפ...
אל הספר