לפני שנים אחדות , במהלך טיול עם קבוצת מחנאים בהרים , חזרתי משיטוט קצר לבדי ומצאתי את חבריי למסע עסוקים בוויכוח מטאפיזי לוהט . הנושא של הדיון היה סנאי — סנאי אמיתי שנצמד לצד אחד של גזע עץ שעה שמצדו האחר של הגזע עומד בן אדם . הצופה האנושי מנסה לראות את הסנאי על ידי כך שהוא נע במהירות סביב העץ , אך הסנאי נע בכיוון הנגדי באותה המהירות שבה נע האיש , ונשמר תמיד שהעץ יפריד ביניהם , כך שהאיש לעולם אינו מצליח לראותו . הקושיה המטאפיזית שמתעוררת כאן היא זו : האם האיש נע סביב הסנאי או לא ? הוא נע סביב העץ — על כך אין ויכוח , והסנאי נמצא על העץ ; אך האם הוא נע סביב הסנאי ? שעות הפנאי הרבות שהעמידו לרשותם מרחבי הטבע הפכו את הדיון לבלוי ושחוק . כל אחד מחברי הקבוצה נקט עמדה בוויכוח ונאחז בה בעקשנות ; מספר החברים בכל צד היה שווה . לפיכך , כאשר חזרתי אל הקבוצה , כל צד ביקש ממני שאצטרף אליו ואקנה לו רוב . נזכרתי באמרה הסכולסטית שלפיה כל אימת שנתקלים בסתירה יש לעשות הבחנה , ולפיכך מיד חיפשתי ומצאתי הבחנה שכזו , כדלקמן : " כדי לשפוט איזה צד הוא הצודק , " אמרתי , " יש לברר למה אתם מתכוונים מבחינה מעשית ( pr...
אל הספר