האגדה , כפי שהיא בידינו היום בספריה וקבצי , ? היא יצירתו של עם שנמצא בגלות . גם מה שנוצר בבתי המדרש קודם לחורבן בית שני , הגיע אלינו בעיקרו בלבוש התקופה שמן החורבן ואילך . גם מה שנוצר בארץ ישראל , נוצר כשהעם ומנהיגיו ידעו שהם משועבדים בארץ האבות לעם זר , והרגשתם היא של עם ההולך בגולה . כמובן שאין ברצוננו לומר שהאגדה טבועה בחותם הגלות בלבד . הנושאים של שני החלקים הראשונים בדיונינו ( פרקים א-ו דלעיל , ( כגון הנס , המוות , ביתם של תלמידי חכמים , אינם נושאים "גלותיים . " הרבה מסיפורי האגדה היו יכולים להיווצר יובל שנים קודם לחורבן או מאה שנה לאחריו ולא היתה משתנה הבעייתיות האנושית המהותית שבהם . סיפורי ר' חנינא בן דוסא מימי הבית אינם שונים מסיפורי פינחס בן יאיר של סוף המאה השניה , ובית מדרשם של שמעיה ואבטליון באגדה אינו שונה במהותו ובפרטיו מבית מדרשו של רבי . אך מאידך יש סיפורים רבים שבהם מרגישים הגיבורים - כלומר המספרים - את הגלות מן המקדש ומארץ ישראל ואת אבדן השלטון העצמאי של העם במשהו שקובע את עיקר חייהם . ננסה להראות להלן כיצד נתפסה הגלות בסיפורי האגדה כמהות קיומית ובתפקיד מכריע בעיצוב ...
אל הספר