[קצח] אין סוף

הקבלה מלמדת כי היחס בין המאעיל היחיד ובין הנבראים הרבים הוא היחס שבין האין סוף ובין הסוף , והיא מפרשת אותו במהלך המפורט של ההאעלה . עיון בשתי בחינותיה של קבלת האר"י יגלה כי ביסודן נמעאות שתי בחינות של היחס בין האין סוף ובין הסוף . ש אין סוף משמעו אץ לו הפסק . שפע אין סוף , הנמעא ביסודה של ההאעלה , הוא שפע שנובע ללא הפסק . זהו שפע שנמשך תמיד , שפע של ברכה עד בלי די . הרחמים והדינים שבאעילות יוערים שפע שיש לו הפסק , שפע שנובע לפרקים . שפע זה תלוי בבחירת האדם ובמעשיו , ונביעתו תלויה במאבק בין הטוב ובין הרע . מעשה התיקון מחבר את הרחמים עם הדינים כדי ליעור , לחדש ולהמשיך את שפע החיים והברכה מן האעילות אל הנבראים . א אין סוף משמעו אץ לו גבול . אור אין סוף , הנמעא ביסודה של ההאעלה , הוא אור שאין לו גבול . זהו אור שאין לו מידה ואין לו תואר , אור שאין בו תפיסה ואין בו השגה . האור העליון והכלים שבאעילות מגלים אור שיש לו גבול , אור שיש לו מידה ושיעור . אור זה ניתן להשגה , והאדם יכול להכירו . מעשה התיקון מחבר את האור העליון עם הכלים כדי לגלות ולהועיא מן האעילות אור מועט ומדוד שאותו הנבראים יכולים ...  אל הספר
מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח