תיארנו , לעיל סעיפים קנו-קנז , את המוחץ הנוספים באעילות ומשלימים את תיקונה . להופעת המוחץ מכוונות תפילות האדם . האר"י הורה את הכוונות אשר יכוון האדם בכל תפילה ותפילה ואת תועאותיהן במעשה התיקון ובהופעת המוחין . קבלת האר"י מבארת את כוונות התפילה באריכות רבה ובפירוט עעום , הרבה יותר מכל קודמותיה , ויעידו על כך ספרי הכוונות הרבים וסידורי התפילה השונים המיוסדים על הוראותיה . מכל התפילות שכוונותיהן נתבארו בקבלת האר"י זכתה תפילת שחרית לסדר הכוונות המפורט והמבונה ביותר , ועל כן נעסוק בה ונבחן את כוונותיה . האר"י מלמד כי תפילת שחרית מבקשת להוסיף את המוחין בזעיר אנפין ונוקביה ולהשלים את שיעור קומתם . בקריאת שמע מתחילה כניסתם של המוחין , ובתפילת העמידה היא מסתיימת . אז נגמר תיקונם של זעיר אנפין ונוקביה , וכל אחד מהם שלם בעשר ספירותיו . האר"י פירש את כוונותיה של תפילת שחרית בשני מקומות : בסדר התפילות של ימי החול ובסדר התפילות של ראש השנה . כל הכוונות שנתפרשו במקום האחד נכונות גם למקום השני , חוץ מכוונה אחת שנכונה רק לשחרית של ראש השנה ולא לשחרית של ימי החול - כוונת ג' הוויות במילוי ע"ב שעולות בגימ...
אל הספר