למפגש המרתק שזימנה ההיסטוריה בין התרבות היהודית וההלניסטית במאות הראשונות לספירה נודעו תוצאות מרחיקות לכת , ובכללן בתחום המשפטי . בין מנהיגי החברה היהודית לבין נציגי השלטון הנוכרי התקיימו מגעים תכופים . בשני המחנות התעוררה סקרנות מלווה בחשדנות באשר לעקרונות הפסיקה של התרבות האחרת . על עניינו של השלטון הרומי בהלכה היהודית מצביעה האגדה הנודעת בספרי דברים , ובהמשך בבבלי ובירושלמי : וכבר שלחה מלכות שני סרדיטיאות = ) אנשי צבא , ( ואמרה להם : לכו ועשו עצמכם יהודים , וראו תורתם מה טיבה . הלכו אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא , ושנו את המשנה , מדרש , הלכות והגדות . בשעת פטירתם אמרו להם : כל התורה נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד ... במקביל נפגשו גם יהודים עם נימוסים הלניסטיים , ולעתים השתוקקו לאמצם . באורח אנכרוניסטי מיישם המדרש בספרא את האיסור המקראי של "ובחקתיהם לא תלכו" ( ויקרא יח , ג ) בזיקה למנהגים הלניסטיים מובהקים , תוך שהוא משקף את מידת המשיכה שהיתה להם בחברה היהודית : " ובחקתיהם לא תלכו" - שלא תלכו בנימוסות שלהן , בדברים החקוקין להם , כגון תיאטריות וקרקסאות ... שלא תנחור , ושלא תגדל ציצית ...
אל הספר