התגובה המפורטת שהציג גייגר בשנת 1845 כמענה לגרץ מעידה על ההדים שעורר ספרו , כמו גם על המאבק לו נדרש כדי להגן על עמדותיו . מאמר התגובה הופיע במהלך תקופה ממושכת , וענה על כל אחת מטענותיו של גרץ באריכות מופלגת ; לא חמקה מתחת עינו של גייגר ולו הערה אחת . במקביל שטח גייגר את עיקרי משנתו בסוגיית 'פשוטה של משנה' בפרק חלוצי שנשא את הכותרת הדרמטית : על פרשנות עצמאית למשנה . ( Uber selbststcindige S ) . * כצפוי , גייגר לא חזר בו מטענתו כי התלמוד סטה לעתים קרובות מכוונת המשנה . עם זאת , ניתן בנקל להיווכח בתפנית מהותית בשיטתו בסוגיה . לשונו השנונה וסגנונו הבוטה לא יכלו לחפות על ריכוך בולט שחל בעמדתו , כאשר העתיק את מקומו מעמדת התובע ( אה חכמי התלמוד , ( לכסא הנאשם ( מצד חכמי דורו . ( הסתייגותו מפירושי התלמוד למשנה הוצגה במסגרת הרמנויטית חדשה , ומתוך השקפה אידיאולוגית מתונה בהרבה . בספרו ובמאמריו הקודמים הדגיש גייגר את חוסר יכולתם של האמוראים לפענח את צפונות המשנה , בשל ריחוק של זמן ומקום , ובשל דפוסי חשיבה שגויים . בתגובתו הנוכחית גרס גייגר , כי האמוראים לא שאפו כלל להתחקות אחר כוונת קודמיהם התנאי...
אל הספר