,, שלוש פסיעות" ז נתינת שלום" המהוות את גמר תפילת העמידה , מתוארות " על ידי רב סעדיה בדברים הבאים : וכשגומרים את התפילה ואומרים ה' צורי וגואלי פוסעים לאחור שלש פסיעות כמו שהולכים לאחוריהם העבדים עד שיצאו מאת שטיח המלך . אחר כך יתן שלום , תהילה לימין ה ,, מזרח" שהוא שמאלו ואחר כד לשמאל ה ,, מזרח" שהוא ימינו , והשלום הזה אינו בדבור אלא הרכנת הראש משמאל המתפלל ומימינו בלבד , ולא ידבר דבר , אלא זה כיבור למלאכים אחרי שיצא ידי חובתו לפני ה , ' כמו שכתוב וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו . ולפני כן , בשעה שהולכים אחורנית , צריך לכרוע גם כן . תאור זה , שהוא לכאורה נטול חשיבות יתירה , תופס בסידור הגאון מקום רהב יחסית שיש בו כדי להתמיה אותנו . רב סעדיה מתאר לא רק את דרך ביצועו אלא מוסיף לבאר את נימוקו וטעמו , ובהנמקתו הוא מסתייע בפסוק מן התנ"ר , עובדה המהווה סטייה משיטתו בסידורו . מה ראה רב סעדיה להרחיב את הדיבור בנקודה זו ? שאלה זו טעונה הסבר . נראה שהלוחם האמיץ בקראות , השש לכל הזדמנות להתמודד עם טענות הקראים ואינו משאיר בלי תגובה שום התקפה מצידם , האריך בזה משום שהקראים קטרגו על המנהג הנ...
אל הספר