בקרב היהודים הייתה הניידות תמיד רבה יותר מאשר אצל שאר האוכלוסייה . הדבר בהחלט לא נבע רק מפעילותם המקצועית כרוכלים , אלא בראש ובראשונה מכך , שליהודים הוענקה זכות לישיבת קבע עם הולדתם , ולכן יכלו להשתקע במקום כלשהו רק אם קיבלו פריווילגיה מטעם השליט . הם היו נתונים בכל עת לסכנת גירוש ולנדודים שנכפו עליהם . עד אמצע המאה הי " ט היו מקומות יישוב שהיו רשאים שלא לקלוט יהודים בכלל . בבוואריה היה תקף עד 1861 חוק שנקרא , Matrikeigesetz שהרשה רק לבן הבכור מכל משפחה להשתקע במקום . רק כאשר זכו היהודים בשיוויון זכויות במהלך האמנציפציה , הוסרו איסורים כאלה על ההשתקעות . הקמת הרייך סילקה בסופו של דבר גם את הגבולות החוקיים בין המדינות השונות והבטיחה לכל האזרחים את חופש התנועה ברייך הגרמני כולו . מורגלים בנדודים הפכו כעת יהודי גרמניה את ההגירה לאמצעי לעלייתם החברתית . עד כה הם השתקעו במקומות שבהם יכלו להשתתף אך במעט בתהליך המודרניזציה , כמו בכפרים ובעיירות קטנות ובעיקר באזורים החקלאיים של גרמניה . לכל המאוחר באמצע המאה הי"ט גבר גל ההגירה היהודית הפנימית . הוא הוביל ממזרח למערב ומיישובים קטנים לערים הגדול...
אל הספר