חרף תהליך העיור המתקדם והעלייה המתמדת במעמד החברתי , שנמשכה עד חילופי המאה , לא השתנה בהרבה המערך המקצועי והכלכלי של היהודים . גם בשלביו הדינמיים ביותר , בעשורים האחרונים שלפני המלחמה , משך תהליך התיעוש באופן יחסי מעט יהודים , אם ביזמים ואם כפועלים , מתחומי המסחר לתעשייה . ההעדפה המתמדת של מקצועות מסחריים ניכרת בבירור מהטבלה הבאה : * חושב לפי נתונים הכלולים בכרכים של : statistik des Deutschen Reichs כולל 'בני משפחה מסייעים , ' אולם ללא 'עצמאים חסרי מקצוע , ' כלומר , גימלאים ומקבלי קצבאות ודומיהם , שמספרם בקרב היהודים היה גדול באופן משמעותי מאשר בכלל האוכלוסייה : ב 1925 הם היוו 15 . 4 אחוז וב 1933 אף 20 . 2 אחוז מכלל היהודים המפרנסים . ב 1933 היו כמעט שליש מהם 'גימלאים שחיו מהון עצמי 35 , ' אחוז 'גימלאים בעלי קצבה קטנה , נכים ומקבלי קצבה עקב תאונה וכן מקבלי קצבת אלמנותי . יש להניח , שהריכוז היהודי במקצועות המסחר היה אף מובהק יותר ממה שמסתמן מן הנתונים הסטטיסטיים . גם בענפי 'תעשייה ומלאכה ' היו יהודים רבים בעלי מפעלים בני המעמד הבינוני או בעלי מלאכה עצמאיים , שכ 40 אחוז מהם החזיקו גם...
אל הספר