דור דור וקריאתו לציון , מאז ההבטחה לאברהם . יום יום וקריאתו לציון , בימי עלייה לרגל ובכל ימות השנה , בתפילה , ברינה , במנהג ובדין . עובדה היסטורית היא , עובדה דתית תרבותית : לא ויתר העם על ארצו אף לא יום אחד , ובכל התנאים והנסיבות ראה בארץ מולדתו בעבר את מולדתו שלו בהווה . אף משנותק הקשר הממלכתי הפיסי לא נותק הקשר הרוחני שקישר תפוצות ונידחים לחטיבה לאומית דתית אחת מכוח הערגה לציון , שהיתה מאז ומתמיד מנשמתה של אמונת ישראל ומנשמתו של היחיד מישראל . אמנם קולות טמירים קראו את העם לציון בכל ימי גלותו . מתוך כל תפלה , מתוך כל קינה , מתוך התורה שבכתב ומתוך התורה שבעל פה , ואילו 'הקולות הקוראים' הגלויים , החיצוניים , היו על צד האמת רק הדי קולות , ברובם קלושים למדי , לקולות בוקעים ממעמקי אמונה ומגנזי נשמה . בקובץ שלפנינו נביא מן הקולות הגלויים — מעט מהרבה — שנשתקעו בכתבים ונשתיירו בספרות העם לענפיה השונים , מתחילתה ובהמשך הדורות , ועד לדורנו שבו כבש קול ממלכתיותו החדשה של העם המונים נרחבים והביא לקיבוץ גלויות ממזרח ומצפון , ואף פרץ אל מעבר לחומת הברזל הגבוהה שחצצה כסמבטיון במשך יובל שנים ומעלה ...
אל הספר