מאת : משה גושךגוטשטיין שתי סיבות עיקריות לקיום תרגומים שונים באותה לשון . אחת , שהלשון נתפצלה פיצול שהצריך תרגום חוזר ; והשנייה , שמידת הדיוק והמהימנות התיאולוגית לא נחשבה עוד מספיקה . כך תורגם המקרא תרגום אחר תרגום לארמית על להגיה ; וכך אירע שהמקרא תורגם יותר מפעם לסורית העתיקה , שהיא תת לשון ארמית . התרגום הסורי הנפוץ והמקובל הוא תרגום הפשיטתא . אחריו בחשיבותו בא תרגום הסיח הכסאפלה — היינו תרגום הנוסח ההכסאפלארי יווני לצרכי הכנסייה הדוברת סורית . מתוך שני אלו נולד עיבודו של יעקב איש או ךהאי ( אךסה בפי היוונים , היום אורפא , ( ובצדו גלגול אחר של היווני , קרוב לרצנזיה הלוקיאנית , הוא המכונה הסורי של לוקיאני . ואילו בתוך פלג מסוים הכנסייה ה ^ לכית , שדיברה בלהג ארמי מערבי , צמח התרגום הסורי ארץ ישראלי ( המכונה אף נוצרי ארמי . ( מכל התרגומים הללו לא שרד אלא תרגום שלם אחד למקרא כולו והוא הפשיטתא — ואמנם זו שרדה בכתבי יד רבים ובמסורת עשירה ומגוונת . יתר התרגומים שרדו במקוטע , בעיקר משום פגעי הזמן . על סמך ניתוח מובאות בספרות הכנסייה אץ לבטל לחלוטין את האפשרות , שגם המקרא — כמו הברית החד...
אל הספר