על פי ניתוח הדברים עולה , שלפנינו תעודה שזמנה סביב התקופה ההרודיאנית . הטקסט יכול להיות מתוארך כך הן על פי העדות הפליאוגרפית , ( המשמשת בייחס [ terminus a quo ] לזמנו של החיבור , ( והן על פי הראיות הלשוניות . בניתוחנו ראינו , שלמרות שהמחבר מסתמך בפרגמנט 1 i על דב' יג ו יח ובפרגמנט 1 ii על וי' טז הרי פה ושם הוא משלים את הפערים שנוצרו , בהעדר טקסט מתאים במקורותיו , על ידי חיבור דברים משל עצמו . חיבור כזה יכול להסגיר את זמנו המדויק . הלשונות שיש בהם כדי ללמד על המחבר ועל זמנו וחוגו הם אלה " השבט [ אשר ] הואה ממנו" 1 i ) שורות ;( 6-5 " ובאתה ... לפני ej ; המשיח" l i ) שורות ;( 9-7 " שמן המשיחה" 1 i ) שורה ( 9 " ודרש את [ כול מצוות ] ה 1 ii ) "' שורות ;( 8-7 " ודרש ] ... הנסת ] רות ממכה" 1 ii ) שורות ;( 8-7 אני סבור , שהראיות הלשוניות הללו בנוסף לראיות התוכניות רעיוניות ( ובכלל זה הימנעות המחבר מלהשתמש בשם המפורש ) מובילות למסקנה ברורה , שלפנינו חיבור ( מאוחר ו ) מובהק של כת מדבר יהודה .
אל הספר