מקצת ההערות האישיות של הנביאים עוסקות בתפיסתם את עצם שליחותם . קיימת שורת כתובים שעניינם הרהור הנביא על עצם מהות שליחותו . אחד הסימנים הבולטים לטיפוס האישי המיוחד בספרות הנבואה הוא לשונות 'אני' 'אנכי' ( כאשר המדבר הוא הנביא ולא האל ) ובפרט בצירופים כגון "ואולם אנכי , " וראה בהמשך . כתוב בולט בהקשר זה הוא מי' ג , ח . בסיום הנבואה כנגד נביאי השקר אומר מיכה : "ואולם אנכי מלאתי כח את רוח ה' ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו . " ניתוח היחידה ( ג , ה ח ) מעלה בבירור שיש לנו כאן עניין בשני מקורות השראה : בעוד שבפס' ה ז מצויה נבואה אלוהית מובהקת , שסימניה הספרותיים בולטים , ובכלל זה לשון הפתיחה הקלסי : "כה אמר ה "' וכר , הרי לפי הלשון "ואולם אנכי" וגו' נראה בבירור שמדובר כאן בתגובת מיכה עצמו , וקשה להניח שהיא חלק מדברי האל בנבואה . אף אפשר הוא שגם בתיאור נביאי השקר ( ה ז ) יש חלקים ספרותיים המבטאים את מחשבות מיכה ולא את דבר האל . אולם מחשבה בכיוון כזה תסיט אותנו לכיוון מחקרי שכבר הצהרתי במבוא לדיון זה והוא אינו בגדר נושא המחקר הנדון . לעומת זאת ניתן לראות גם בפס' ח את דבר האל על מעמד...
אל הספר