מאת : יעקב שלום ליכט ראשון מעשי בראשית היה האור ועמו נבראו היום והלילה . במקומו של התוהו — שאין קורה בו כלום — בא סדר קבוע של אירועים , חילוף האור והחושך . כך נברא הזמן ; יחד עם האור הוא ראשית היש . ואילו המרחב נברא לאחר מכן , במעשי היום השני והשלישי לבריאה . ביום הרביעי הנהיג הבורא מקצב קבוע נוסף ביקום , בק 1 בעו את המאורעות בשמים , ועמהם את המחזוריות המתמדת של השנים ועונותיהן . וכאשר ? לה הבורא את מלאכתו קבע את יום השבת שיהיה קודש , ויטביע מקצב מתמיד של ששת ימי עבודה ויום מנוחה אחד על חייהם של ישראל . מבלי לומר זאת במלים מפורשות ומופשטות , מביע הכתוב שנסקר לעיל רגישות יתירה למושג הזמן כשלעצמו , ולמשמעו הקיומי . שהרי אין האדם יכול להתקיים אם אינו מתאים את חייו שלו למקצבים הנצחיים של זמנים ומועדים שקבע האל בבריאתו . דבר זה חל בשלושה מישורים . הראשון הוא הכרחי , ויכול להיות גם בלתי מודע . אנשים ערים ביום , ישנים בלילה , אוספים כל פרי בעת הבשלתו , וכדומה . המישור השני הוא במעקב המודע אחר תנועת המאורות ואחר שאר התופעות המחזוריות שבטבע , לצורך עיצובו של לוח שנה שיש בו תועלת מעשית . המישור ...
אל הספר