ד. בעל־פה ובכתב בסיפורי המקרא

אם מקור הסגנון המהיר הקצוב באמנות הסיפור שבעל פה , הרי הסופרים שרשמו את הסיפורים בסגנון זה לא רק שהיו מודעים לאמנות זו , אלא כיבדו אותה ואף קיבלו אותה בתור נורמה ספרותית . אין להניח שגישה זו צמחה בביורוקרטיה המלכותית המפותחת , שכן סופר מקצועי אמון על הדיוק המנהלתי והמשפטי של הצרף השמני המורכב , ויודע להביע את הגיון הדברים באמצעים שהתחביר המפותח מעמיד לרשותו , כגון דרכי השעבוד . בכך אמנותו מנוגדת לאמנות הסיפור בעל פה , המסתפק ברמז רופף ובאיחוי בלתי מחובר ( פרטקסיס . ( הרי המספר עומד מול הקהל , ומבצע את אמנותו לעיניהם , ומחווה והטיית הקול עשויות להסביר את מה שהסופר צריך לנסח בכתב . יש אפוא לשער שמרבית הפרשיות בסגנון המהיר הקצוב נוצרו על יסוד סיפורים שבעל פה בתקופה שבה גם סופרים רבים אמונים היו על סגנונו וייחודו של הסיפור בעל פה ואף שלטו באמנות זו באופן פעיל . הדעת נותנת שסיפורים בסגנון זה נוצרו לפני התרחבותה של המנהלה המלכותית , כלומר 91-115 . קק . Popular Culture in Early Modern Europe , Aldershot Hants 1988 , על ספרות בעל פה בחצר המלכות במצרים ראו : Scribe and Speaker ' , E . Ben Zvi &...  אל הספר