105 נקודת המבט של המוסר היא נקודת המבט של הרצון במידה שהוא אינסופי לא רק כשלעצמו אלא גם בשביל עצמו ( ראה את הסעיף הקודם . ( רפלקציה זו של הרצון בתוך עצמו , וזהותו ההווה-בשביל-עצמה כנגד ההיותכשלעצמו וכנגד האי-אמצעיות והקביעות המתפתחות בתוכה , עושה את האיש לסובייקט . 106 הואיל והסובייקטיביות היא עתה קביעתו של המושג ונבדלת מן המושג בתור כזה , [ כלומר ] מן הרצון ההווה כשלעצמו , זאת אומרת , הואיל ורצונו של הסובייקט – הסובייקט בתור אינדיבידואל ההווהבשביל-עצמו – ישנו גם הוא ]) דהיינו ] עדיין יש בו אי-אמצעיות , ( הרי הסובייקטיביות היא מציאותו של המושג . בכך נקבעה קרקע גבוהה יותר בשביל החירות . צד הקיום של האידיאה , או המומנט הריאלי שלה , הוא עכשיו הסובייקטיביות של הרצון . רק ברצון בבחינת רצון סובייקטיבי יכולה החירות , או הרצון ההווה כשלעצמו , להיות ממשית . הספרה השנייה , המוסריות , מגלמת כך בשלמותה את צדו הריאלי של מושג החירות . התהליך המתרחש בספרה הזאת הוא סילוקו של הרצון שבתחילה הוא הווה-בשביל-עצמו בלבד , ובאי-אמצעיותו הוא זהה רק כשלעצמו לרצון ההווה כשלעצמו , כלומר לרצון הכללי , העלאתו מעבר ...
אל הספר