הגעתי לאתר כאם שכולה והתברר לי שבין כל הפעילות הענפה במקום אין פעילות של משפחת השכול יום אחד ביקש בני אמיר , שאביא אותו לבסיס בגלילות . שמחתי להיות לו לנהג , כי תוך כדי הנסיעה היתה לי הזדמנות להרויח איתו עוד מספר שעות . בכניסה לבסיס ירד אמיר לפגוש את המפקד שלו , ואילו אני נשארתי להמתין ליד השער . תוך כדי המתנה יצאתי מהמכונית והלכתי לכיוון אתר ההנצחה . הפעילות במקום הייתה רכה , חיילים וחיילות באו ויצאו , בכל החדרים היתה פעילות ובחוץ כאמפי עשו הכנות לאיזה טקס . נכנסתי למבוך והתבוננתי בשמות החקוקים באבן . כאשר חזר אמיר שיתפתי אותו בהתפעלות על הנעשה במקום ואמרתי לו שהחיל יודע לכבד את נופליו . אמיר הסכים איתי . שנה מאוחר יותר הצטרף גם אמיר לשמות החקוקים באבן . ? ? ? כעבור זמן הגעתי לאתר כאם שכולה . אותו זכרון של השיחה עם אמיר ליווה אותי בביקורי במקום . אך לצערי התברר לי שכין כל הפעילות הענפה במקום אין פעילות של משפחת השכול . מיד התגבשה אצלי ההחלטה לנסות ולארגן פעילות המושתתת בעיקרה על מפגשי תרבות למשפחות השכולות של קהילת המודיעין .
אל הספר