[ א-ו ] תשובת איוב לנאומו השני של ה , ' בדומה לתשובתו הקודמת ( מ , ג-ה ) היא לקונית ומעורפלת , וניתנו לה פירושים שונים . לפי הדעה המקובלת , מודה איוב בתשובתו האחרונה , תוך הכנעה וענוה , בחכמתו העמוקה וביכולתו הבלתי מוגבלת של ה ' - מצד אחד , ובקוצר שכלו וחולשתו שלו - מצד שני ( ב-ג . ( עד כה הוא הכיר את הבורא הכרה שטחית רק מן השמועה . עתה , לאחר שזכה להתגלות האלוהית , ואלהים דבר אליו באופן בלתי אמצעי , הוא חוזר בו מתלונותיו ומבקשתו העקשת להודיע לו את סיבת סבלו . הוא מתחרט על דבריו הקו דמים , ומכיר באפסותו ובשפלותו ( ה-ו . ( למשמעות העמוקה והסמלית של דברי איוב בפסוק ה , ראה עוד במבוא , בסוף הדיון על " המסר התיאולוגי של ספר איוב . " [ י"ק ] בניגוד לדעה המקובלת על רוב המפרשים , ניתן להבין את דברי איוב כאן באופן כזה , שאמנם הוא נכנע לה , ' אבל איננו מודה בטעותו ובכשלונו עד סוף העלילה . איוב מודה שה ' כל יכול ולא ייבצר ממנו כל מזימה ( ב , ( היינו לא יימנע ממנו לבצע כל תכנית אשר הוא זומם לעשות . בספרות החכמה המילה "מזימה " היא דו-ערכית , לעתים חיובית ואף רצויה , ולעתים היא שלילית , ומציינת תכ...
אל הספר