בפרק הזה מתאר איוב את ימיו הטובים בעבר שאליהם הוא מתגעגע . אך אין בדבריו געגועים וכיסופים בלבד - נשמעת בהם גם הצטדקות . הוא זוכר את הימים שבהם נחשב לצדיק , ובהעלותו את זכר הימים האלה באוזני שומעיו הוא מזכיר להם שאמנם היה בעבר ( והנו גם בהווה ) תם וישר וירא אלוהים . ? דברי איוב מתחלקים לזוגות פסוקים , המצטרפים לעתים ליחידות רחבות יותר של ארבעה פסוקים . יוצאות מכלל זה שתי יחידות , הכוללות שלושה פסוקים כל אחת ( יח-כ ; כא-כג . ( דברי איוב בפרק זה ערוכים במבנה כיאסטי המבליט את הרעיון המרכזי : 1 ב-ז 2 ח-יא 3 יב-יז ' 3 יח-כא ' 2 כב-כג ו' כד-כה . בבתים ו וו ' - מזכיר איוב את אושרו ושמחתו בימים עברו וגם את ישיבתו בראש חוצות בקהל עם " ) בךחוב אכין מושבי /" " אבחר דרכם ואשב ראש . ( " השמחה מתוארת בשני הבתים במונחים המקובלים של אור " ) בהלו נרו , " "אורו " / /" ואור פני לא יפילון . (" בבתים 2 ו ' -2 מתאר איוב את סמכותו הבלתי מעורערת באספה . באמצע הפרק ,
אל הספר