נאומו השלישי של בלדד הוא הקצר מכל הנאומים שבספר , וחסרים בו שני המרכיבים האפייניים לנאומי איוב ורעיו : הפתיחה הפולמוסית המקובלת והחתימה הבאה להטעים את אמיתות הטענות . הנאום הקצר אף מצטיין במבנה פשוט בתכלית : בשני הפסוקים הראשונים ( ב-ג ) מתאר בלדד את כוחו וממשלתו הבלתי מוגבלים של אלוהים ; ובשלושת הפסוקים האחרונים ( ד-ו ) הוא מוכיח את אפסותם של כל הברואים , ובמיוחד של האדם . המסקנה מכל זה היא : אין לאדם סיכוי להיות צדיק בריבו עם האל . ? בשל קיצורו ומבנהו המקוטע של הנאום משערים החוקרים כי חלק נכבד מנאומו של בלדד אבד במרוצת מסירת הנוסח . יש אומרים כי פרק כו , ה-יד הוא חלק מנאומו המקורי של בלדד , שכן פסוקים אלה מכילים מזמור הלל אופטימי ותמים המשבח את אלוהים בסגנון שאינו מאפיין את נאומיו הקודמים , המרירים , של איוב ( השווה לעומת זאת ההלל מפיו של אליפז בפרק ה , ט-טז . ( אחרים רואים בפרק כז , יג-כג את חלקו השני , האבוד , של נאום בלדד , שכן הדובר בפסוקים אלה מתאר את גורלו הרע של הרשע בסגנון ובנימה ההולמים את מי שמייצג
אל הספר