חלק השני של נאומו מקונן איוב על היי סורים שהאל הביא עליו ללא הצדקה ועל היחס העוין של סביבתו החברתית כלפיו כתוצאה מייסוריו . קינה זו דומה בלשונה ובסגנונה לקינות הפרט במזמורי הענות שבספר תהלים . תיאור הייסורים ( ז-יב ) גדוש מטאפורות המסמלות כפי הנראה את המחלה שאיוב לקה בה . לעומת זאת תיאור תגובתה של החברה הסובבת אותו ( יג-כ ) הוא ישיר וחסר דימויים . לדברי איוב היי סורים שבאו עליו גרמו לכל ידידיו וקרוביו להתרחק ממנו , והוא נשאר בודד עם כאבו ויגונו . החברה הסובבת אותו מתנכרת לו , אם מפני שאנשים רואים בייסוריו עונש על חטאים נסתרים , ואם מפני שהם נרתעים ממראהו המעורר דחייה , עקב מחלתו הקשה . בתיאור נידויו החברתי מזכיר איוב שנים עשר מונחים המציינים יחסי קרבה חברתית או משפחתית , כשתש עת הראשונים מסו דרים בסדר מודרג , מן הרחוק ביותר מאיוב אל הקרוב אליו ביותר : ארבעת המונחים
אל הספר