בנאומו השני חוזר בלדד ומאשר את דעותיו הקדומות על תורת הגמול , והפעם דבריו ערוכים ומנוסחים בצורה ברורה יותר ופחות מורכבת מאשר בנאומו הראשון ( פרק ח . ( הנאום נחלק לשני חלקים בלתי שווים באורכם : . 1 מבוא קצר , פולמוסי ועוקצני המופנה ישירות אל איוב ( ב-ד . 2 ;( עיקרו של הנאום , שהוא תיאור מפורט וקודר של גורל הרשע ( ה-כא ? . ( ו . במבוא ( ב-ד ) מביע בלדד את מורת רוחו וסלידתו מדברי איוב , אשר לדעתו מדבר כמי שאין בו תבונה ( א . ( הוא זועם על הזלזול של איוב באינ טליגנציה של הרעים ( ב ; השווה יב , ב-ד ; יג , א-ב ; יז , ד , ( ואומר כי בטענתו כי הוא לא חטא וכי הוא סובל על לא עוול בכפו , הוא מבקש לשנות סדרי בראשית . זאת משום שלדעת בלדד חוקי הגמול נקבעו עם בריאת העולם , ואין הם יכולים להש תנות . בלדד רואה בערעורו של איוב על נכונותה ותוקפה של תורת הגמול המקו בלת מגמה להרס עצמי : כעסו על הייסו רים שבאו עליו בצדק , מעביר אותו על דעתו ( ד ; השווה הביטוי "טרף נפשו באפו " כאן לדברי אליפז בפרק ה , ב : "כי לאויל יהךג כעש ופתה תמית קנאה . ( " בשני הפסו קים הראשונים של המבוא פונה בלדד אל בן שיחו בגוף ש...
אל הספר