במענה איוב לנאומו הראשון של צופר מסתיים המחזור הראשון של הוויכוחים בין איוב לרעיו . עיון בנאומי שלושת הרעים מלמד שכל נאום קצר מקודמו , כנראה בהתאמה לגילו המשוער ולחשי בותו של הדובר ( נאומו של אליפז מכיל ארבעים ושמונה פסוקים , נאומו של בלדד - עשרים ושניים פסוקים , ונאומו של צופר - עשרים פסוקים בלבד ;( ואולם הנימה והתוכן של נאומי הרעים הולכים ומחריפים בהדרגה , וההאשמות שהם מטיחים באיוב הולכות ונעשות גלויות וישירות יותר . בנאומי התשובה של איוב לעומת זאת אנו מבחינים בהסלמה עקבית לא רק בנימתם ובתוכנם , כי אם גם באורכם . מענהו הראשון ( פרקים ו-ז ) מכיל חמישים ואחד פסוקים ומענהו השני ( פרקים ט-י ) - חמישים ושבעה פסוקים , ואילו מענהו השלישי ( יב-יד ) מכיל לא פחות משבעים וחמישה פסוקים , והוא הארוך שבנאומיו במהלך הוויכוח ; על נאומו זה עולה באורכו רק משלו השני של איוב , נאומו האחרון בספר ( פרקים כט-לא , ( שהוא בן תשעים ושישה פסוקים . כבר עובדה חיצונית זו מעידה על חשיבותו של הנאום שלפנינו ועל מקומו המרכזי במחזור הוויכוחים . למעשה הטענות העיקריות של
אל הספר