הפתגם הוא אחד מצורות הביטוי המובהקות של ספרות החכמה , ובמיוחד החכמה המעשית , הדידקטית , המיוצגת בספר משלי . אולם גם ספרי החכמה העיוניים , כגון ספר איוב , משתמשים בו בהרחבה , ומחבר ספר איוב שם פתגמים רבים הן בפי איוב והן בפי הרעים , השואפים להפגין את חכמתם . ? הפתגם מצטיין באוניוורסליות ובעל-זמניות . תוכנו מבוסס על אמת בסיסית הנראית לעין כול , ורעיונו נמסר בתמציתיות רבה ובסגנון פשוט אך ציורי . לפתגם יש מקצב אפייני משלו , ובמקרים רבים הוא נתון בתבנית מיוחדת במינה . בספר איוב , כמו בספרי מקרא אחרים , מעוצב הפתגם לא פעם בדרך של אליט רציה ( שוויון צליל האותיות הראשונות , ( למשל "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו " ( ד , י , ( בכיאמוס ( הצלבה , ( כגון " האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר" ( ד , יז , ( ובחזרה של מילה מסוימת , למשל "אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו" ( טו , לא ) או "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו " ( ב , ד . ( עוד קישוט מקובל בפתגם הוא שימוש באותיות חוזרות " ) שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו " ח , כב ; " היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים , " ח , יא ; "ואיש נבוב ...
אל הספר