פסקה זו כוללת הערות שונות על המעמד השליט במדינה : בפסוק טז קובע קהלת , כי רע ומר גורלה של ארץ , אשר שליטיה עצלים ומבטלים זמנם במשתאות חשק והוללות ( ושמא הוא רומז כאן למצב ששרר למעשה בארצו . ( בפסוק יז הוא אומר , כי ארץ , ששלי טיה מנהלים אורח חיים מוסרי וצנוע , ואוכלים את סעודתם תוך שליטה עצמית ואיפוק - שפר גורלה . התנהגות השרים לטוב או לרע תלויה במידה רבה במוצאו המעמדי ובתכונותיו של מנהיגם ? . בפסוק כ מזהיר קהלת מפני אמירת דברים , שיש בהם משום פגיעה במלך או בעשיר , ולו גם בין הידידים הנאמנים או בחדרי חדרים ; כי דברים שנאמרו בפני אחרים , סופם שיימסרו הלאה ויגיעו לאוזני המלכות . אפשר שאת העצה הזאת הוא משיא באירוניה גם לעצמו , שכן בפסוקים הקודמים מתח ביקורת על השליטים שבארצו , ודבריו אלה בודאי פגעו באישים פוליטיים מסוימים . ? הקשר הענייני בין ההערות על המעמד השליט ( פסוקים טז-יז , כ ) ובין פסוקים יח-יט אינו נהיר . מסתבר שפסוקים אלה הם מעין מאמרים מוסגרים : פסוק יח הוא כנראה פתגם , שמצטט קהלת כדי לגנות את עצלותם של המלך והשרים במדינה ; בפסוק יט מתאר קהלת את המשתאות , שהעשירים , בני המעמד ...
אל הספר