קהלת עוסק במאמר זה בנושא חדש : שאלת כוחה ויכולתה של החוכמה להלכה ולמעשה . החכמים שבימיו ראו בחוכמה חזות הכל , ולימדו : "עיר גבךים ^> לה חכם וילד עז מבטחה" ( משלי כא , כב . ( קהלת , לעומת זאת , מספר מקרה , המדגים דווקא את מגבלות כוחה של החוכמה : בעיר אחת היה איש עני וחכם , שידע כיצד להציל את העיר מפורענות , אולם איש לא שם לב לדבריו , וחוכמתו לא נוצלה לטובת הכלל בשל היותו מסכן . ? לא ברור אם קהלת מתייחס למאורע היסטורי מסוים , או שמא הוא בודה מלבו מקרה , העלול להתרחש . קרוב לודאי שהוא מספר -מקרה היפותטי , שכן אפילו התרחש מקרה כזה במציאות , הרי לאחר נפילת העיר לא היה איש יריע על קיומו של אותו חכם , שלא שמו לב אליו ? . לדעת מקצת מן הפרשנים , המסתמ כים על לשון העבר בפועל "ומלט , " מתכוון קהלת לומר בפסוק טו , כי האיש המסכן אכן הציל את העיר בחוכמתו , אך לאחר מכן הוא נשכח מלב בני עירו . אולם בהמשך ( טז ) אומר קהלת , כי "וקכמת המקזכן 1 יזויה ודבריו אינם נשמעים" - מכאן שבני העיר לא שמעו לעצת המסכן , וחוכמתו לא הועילה . את המלים " ומלט הוא" יש להבין בהקשר זה כתנאי היפותטי : הוא היה ממלט את העיר ,...
אל הספר