בפסקה זו עוסק קהלת באחת הבעיות המרכז יות של ספרות החוכמה : בעיית הגמול . החוכ מה השמרנית לימדה , כי הצדיק והרשע מקבלים גמול הולם על מעשיהם . אולם המציאות עמדה לעתים קרובות בסתירה לעיקרון זה . אף קהלת , בהתבוננו בחיים , רואה אבסורדים מן הסוג הזה : קורה שרשעים זוכים לקבורה מכובדת , כשהם מובלים לקברם בתהלוכת לוויה , בעוד שאנשים ישרים נעזבים ונשכחים בעיר , ואינם זוכים לקבורה נאותה ( י . ( ולא עוד , אלא שרשעים זוכים לעתים קרובות לאריכות ימים , בעוד שצדיקיגו מתים בגיל צעיר ( פסו קים יב , יד . ( קהלת יודע היטב , שמצב זה נוגד את ההיגיון ואת התורה , שלימדו החכמים בימיו ( יב-יג , ( ואף על פי כן מוסיפות עוולות כאלה להתרחש , והן מבטלות את המוטיבציה לעשיית הטוב והישר בחיים ; שכן נדמה , שגורלו של אדם נקבע באורח מקרי ושרירותי , ואינו מותנה במעשיו ובהתנהגותו . כל מה שניתן לעשות לנוכח מציאות אבסורדית זו , הוא להפיק הנאה ועונג מן החיים הקצרים שהאל העניק לנו , ולמצוא בהם נחמה פורתא ( טו . ( [ מי"פ ] [ י ] ובכן ראיתי מןועים קברים { באו . פסוק קשה ביותר . הגרסה שלפני המתרגמים היווניים הקדומים היתה כנראה...
אל הספר