בפסקה הקודמת קבע קהלת , שאין איש יכול לומר מה "טוב" לאדם לעשות ( ו , יב , ( אך בקטע שלפנינו הוא עצמו משיא לקורא חמש עצות מעשיות , כשהוא ממליץ על דרכי התנהגות מסוימות ושולל דרכי התנהגות אחרות . ' הגם שקהלת ספקן ביחס להשקפת עולמה של החוכמה המסורתית שבימיו , אין הוא מוציא עצמו לגמרי מכלל מורי החוכמה שבדורו , ואין ספקנותו מונעת ממנו לעתים להשמיע גם דעות ועצות מקובלות . אך בו בזמן אין הוא סומך ביותר על תבונתו הוא , ולעתים קרובות הוא מחליש במתכוון את תוקפן ואת סמכותן של עצותיו באמצעות הערות ספקניות . כך , למשל , אחרי שהוא מייעץ , כי '' טוב לע \ מע געךת חכם מאיש שמע שיר כסילים" ( ה , ( הוא מעיר : 'ץגם זה הגל . כי העע \ ק ןהולל חכם '' וגו' ( ו-ז ? . ( חמשת הפתגמים המובאים כאן אין ביניהם קשר ענייני , אלא בעיקר קשר חיצוני פורמאלי . כולם בנויים לפי המתכונת : "טוב ... מ , ... כגון : "טוב שם משמו טוב" ( א . ( הפסקה מסתיימת בפתגם , החוזר בניסוח מחודש על הרעיון המובע בפתגם הראשון , וכך נוצרת מסגרת ספרותית לפסקה : כשם שטוב יום המוות מיום ההולדת ( א , ( כן "טוב אחרית ךב : ר מלאשיתו" ( ח . ( קרוב לודאי...
אל הספר