קהלת שב לעסוק בבעיית העושר שאינו מנוצל . בפרק הקודם ( ה , יב-טז ) הוא תיאר אדם , אשר מתוך קמצנות מונע מעצמו את הנאות החיים ; הפעם הוא מתאר אדם ביש מזל , שצבר עושר , אך לא זכה ליהנות ממנו . גורלו של איש כזה מר מגורל הנפל , שלפחות נחסך ממנו צער ההתנסות בכל הרעות שבחיים ( השווה ד , ג ? . ( בפסוק נ מזכיר קהלת כגורל רע את העובדה , שנוסף על סבלו בחייו לא זכה האיש העשיר אף לקבורה במותו . הקדמונים ייחסו חשיבות רבה ביותר לקבורה נאותה ומכובדת ( השווה , למשל , בראשית כג ; נ , א-יג ; שמואל א לא , יא-יג ; שמואל ב ב , ה-ז , ( ולא יכלו לתאר לעצמם עונש כבד יותר מאי הבאת אדם לקבר והפקרת גופתו למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ( ישעיה יד , יט-כ ; ירמיה כב , יט ועוד ? . ( לכאורה יש לתמוה על החשיבות הרבה שקהלת מייחס לקבורה נאותה - כאילו היה בה משם פיצוי על חיים מלאי עמל ונטולי שמחה . אולם גם מכתובים אחרים עולה , כי קהלת מגלה עניין רב בקבורה . כך למשל הוא יוצא מגדרו על כי הרשעים , , זוכים לקבורה ( ח , י , ( בדומה לאיוב , הקובל כי הרשע "לקברות יובל ועל גדיש י ^ קוד" ( איוב כא , לב . ( קהלת אינו יכול להשלים עם ה...
אל הספר