במאמר זה מתאר קהלת את האבסורד שבחיי קמצנות , ומייעץ לאדם ליהנות מכל רגע בחייו הקצרים , כל עוד ניתן לו הדבר . בפסוקים יב-טז הוא מספר על מקרה שאדם צובר לו עושר , ועושר זה גורם לו אך סבל . יש שאדם כזה , מתוך קמצנותו היתרה , מונע מעצמו כל הנאה , ואפילו את סעודתו הוא אוכל בחושך , כדי לחסוך בנר . נמצא שכל חייו רק חולי וכעס מנת חלקו ( טז . ( אחר כך הוא מאבד פתאום את עושרו , ואם יש לו בן - אין בידו להוריש לו מאומה ( יג . ( הוא מת עני כפי שנולד ונמצא , שלא היה לו כל יתרון בעמלו ( יד-טו ? . ( בפסוקים » ז-יט מסיק קהלת מסקנה ממקרהו של הקמצן : הטוב ביותר לאדם הוא "לךאות טובה בכל עקללו" ( יז , ( כלומר : ליהנות מבי אשר לו . אמנם אין לשכוח , שהאפשרות לע שות כן איננה בשליטת אנוש ; אדם יכול לצבור לו עושר בעמלו , אך האל הוא הקובע אם נם יוכל ליהנות ממנו . האפשרות הניתנת לאדכ ליהנות מעושרו היא מתת אלוהים - מתת השכחה ; האל nN ) ( un r האדם ) ? שק > חת לבו , " היינו : גורם לו שיהיה עסוק כל הזמן בהנאותיו ( יח-יט . ( כאן מבאר קהלת מדוע ההנאה בחייו היא "טובה , " אף כי אין בה " יך 1 רון" של ממש : היא מאפשרת לא...
אל הספר