קהלת דן כאן בשני נושאים , שעניינם החיים בצוותא , ושניהם משלימים זה את זה בבחינת שני צדדים של מטבע אחת : יש חוסר תכלית בחיי בדידות , ללא משפחה ( ז-ח , ( ולעומת זאת , יש תועלת רבה בידידות ובשותפות בין שני בני אדם ( ט-יב . ( פסקה זו היא גם בבחינת המשך לפסקה הקודמת , שכן אף כאן ממשיכה להעסיק את קהלת בעיית תכלית "העמל" ( השווה פסוקים ח-ט לפסוקים ד , ו לעיל ;( זאת ועוד : הפסקה שלפנינו פותחת בלשון דומה לשתי הפסקאות שלפניה ( השווה "ושב : רני א ? י גאךאה" בפסוקים א , ז לביטוי "וךאיתי אני" בפסוק ד , ( וכמוהן כוללת אף היא פתגם מן הטיפוס "טוב d A "b ( השווה "טובים העונים מן האחד " בפסוק ט ל"טוב '' בפסוקים נ , ו לעיל * . ( בפסוקים ז-ח אומר קהלת , כי אין היגיון בעמלו של מי שאין לו יורש . הערת הביניים האישית בפסוק ח " ) ולמי אני ץ . מל ומחסר את נפשי מטובה ( " ? מוכיחה כנראה , כי הוא מדבר כאן מתוך ניסיונו האישי . גם בפרק ב , יח-יט נותן קהלת ביטוי לתסכולו מן העובדה , שהוא מכלה לשווא את כוחותיו בעמל , שאת פרותיו יאכל זר , ואף על פי כן אין הוא יכול לחדול מעמלו זה ? . בפסוקים ט-יב מדבר קהלת בשבח הידיד...
אל הספר