בפסקה קצרה זו חוזר קהלת לנושא הךשע ועיוות הצדק החברתי בעולם ( השווה נ , טז ) וקובע , כי אין לבעיה זו פתרון : לדמעת העשו קים אין מנחם ( א . ( המסקנה , שהוא מסיק הפעם מעובדה זו , היא קיצונית וקודרת : טו בים המתים מן החיים , וטוב משניהם מי שלא נולד ( ג-ד . ( בתלמוד בבלי ( עירובין יג , ע '' ב ) מסופר על מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בנושא זה : "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל . הללו אומרים : נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ; והללו אומרים : נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא . נמנו וגמרו : נוח לו לאדם שלא נברא משנברא , ועכשיו שנברא , יפשפש במעשיו * '' . במהלך חקירותיו נותן קהלת דעתו אך לעתים רחוקות על עיוות הצדק ועל דיכוי החלשים ; וכשהוא כבר שם לב לעוולות אלה , אין הוא מוחה עליהן בזעם , ושלא כנביאים - אין הוא תובע שינוי במצב . האפשרות , שהתנהגות האדם יכולה להיות אחרת מכפי שהיא - כנראה אינה עולה כלל על דעתו . הוא מצר אמנם על העושק ועל הניצול החברתי , אך הואיל והוא מניח , שאלה תופעות בלתי נמנעות , העצה היחידה בפיו היא , כי על האדם להפיק את מלוא ההנאה מחייו ( נ , יב . ( גם משכם הקצר של החי...
אל הספר