בפסקה זו דן קהלת בשני נושאים שונים : עיוות המשפט ( טז-יז ) והיות האדם בן תמותה ככל היצורים האחרים ( יח-כב . ( הקשר בין שני נושאים אלה הוא מעורפל ונותן מקום להשערות שונות . לפי אחת הדעות , קהלת מבקש להוכיח כאן את אפסותו של האדם ואת אי יתרונו על הבהמה , על יסוד שתי עובדות : בניגוד לאמונה המקובלת , האדם נטול חוש מוסרי , והוא מעוות את המשפט ; ובמותו הוא שב להיות עפר , ככל היצורים האחרים , ואין רוחו עולה למעלה אל בוראו . לפי דעה אחרת , קהלת מתפלמס כאן נגד האמונה בשכר ועונש בעולם הבא , שרווחה בימי בית שני בין הפרושים , והוא טוען : כיוון שהאדם במותו שב להיות עפר ואפר כבהמה , ואינו מקבל שכר ועונש בעולם הבא , הרי בעיית עיוות הצדק וסילוף המשפט בעולם הזה אין לה פתרון . הכרה זו ממלאת את לבו ייאוש , והוא מגיע שוב למסקנתו הקודמת : "אין טוב מאשר ישמח האךם במעשיו כי היא חלקו - " ? קהלת מתבונן בחברה האנושית ורואה את השחיתות בכל מקום , ובמיוחד בבתי המשפט ?? " ) קום המשפט" 9 " / קום הצדק" - פסוק טז . ( בראותו את עיוות הצדק הוא '' מתנחם" בתקווה , שהאל ישפוט את הרשעים ( יז . ( לא ברור אם לאחר מכן הוא מתעלם...
אל הספר