רוב דבריו של קהלת כתובים בסגנון פרוזאי וענייני , כראוי להגיונות חוכמה . אולם בשני מקומות מגיע קהלת לדרגת משורר , המביע את רעיונותיו בלשון פיוטית שקולה ובסגנון שירי : בשיר הקצר על הזמן השולט באירועי החיים ( ג , א-ט ) ובשיר האלגורי על הזקנה ( יב , א-ח . ( מבין שני שירים אלה , השיר על הזמן הוא בעל המבנה הפיוטי השקול והבהיר ביותר . ? עיקר השיר על הזמן בנוי מרשימה קטלוגית של אירועים מנוגדים בחיי האדם , אשר להם זמן קבוע מראש . חלק זה של השיר מורכב משבעה בתים , מספר המורה על שלמות וכוליות . לכל בית שתי שורות , ומרבית השורות הן בנות שתי צלעות שקולות , ( 2 : 2 ) עם מקרים חריגים אחדים . ( 3 : 2 ) הרזב הגדול של הצלעות בנוי על פי הנוסחה : "עת + ל + מקור ( פועל ; " ( השווה , למשל , פסוק ז : עת לקרוע ועת לרנפור ( 2 : 2 ) עת לחשות ןעת לדבר ( 2 : 2 ) המלה "עת '' חוזרת בגוף השיר 28 פעמים במונוטוניות ובעקביות אכזרית , המעניקה לקורא תחושה של פאטאליזם : הקורא חש את התקדמותו המתמדת של מכבש הזמן , השולט בחייו של האדם ללא כל אפשרות לעצרו , לעקפו או לשנותו . המקצב הקצר והחד של 2 : 2 תורם אף הוא לתחושת המסגרת ...
אל הספר