בפסוקים ט-יא אומר קהלת , כי לא מנע מעצמו כל אשר שאלו עיניו , והפיק הנאה רבה מכל העושר שצבר לו בעמלו . הנאה זו היתה " חלקו" מכל עמלו . אך יחד עם זאת , כשהרהר בעמלו , נוכח לדעת שהכל היה חסר תכלית , מאמץ שווא , 'ץאין יתרון תחת סקוקש ^ - " כאן מתעוררת בעיה : לקהלת היה חלק בכל עמלו , והוא הפיק הנאה מעושרו - ניסיון שהוא ממליץ עליו בכתובים אחרים ( השווה ב , כד ; ג , יב ; ה , יז ; ח , טו , ( ובמיוחד בפסוק : "וראיתי כי אין טוב > 3 א # ר ישמרו האךם במץשיו כי הוא < ' 0 קו , כי מי יביאנו לךאות ב ? 3 ה שיהיה אחךיו" ( ג , כב . ( מדוע אפוא הוא מכנה בפסוק יא את כל עמלו "ס 3 ל" וטוען ש '' אין יתרון תחת ' ה ^ מש"ז נראה שקהלת מבחין בין המושג " חלק" ובין המושג "יתרון : " "סלק '' הוא הנאה רגעית חולפת בעוד ש"יתרון" הוא תועלת , , בת קיימא , מתמדת , משהו שאפשר לסמוך עליו ולתת בו אמון . ואכן בהמשך ( פסוקים יז-כו ) מסביר קהלת מדוע "שנא" את כל עמלו : משום שהוא ימות וייאלץ להשאיר את עושרו לאדם "שלא ^ מל בו . " השמחה והעונג הם "טובים , " אולם חסרי משמעות . "השחוק" הוא שיגעון , סכלות " ) מהו "? ל , ( " וה"שמחה" אינ...
אל הספר