הקינה החמישית מסתיימת בתפילת תחנונים קצרה , אך בעלת משמעות דתית עמוקה , המשמשת גם חתימה נאותה לכל המגילה . בתפילה זו פונה העם אל ה' פנייה ישירה ( בלשון נוכח , ( ומבקש ממנו לסייע בידו לחזור בתשובה ? . התפילה פותחת בהלל קצר ( פסוק יט , ( המטעים , כי מלכותו של ה' היא נצחית , על היסטורית , ומתקיימת -גם אחרי חורבן מקדשו . מכאן נובעת המסקנה האופטימית , כי עם כיבוש הארץ וחורבן המקדש לא כלו כל הקצין , ועדיין יש תקווה להתחדשות . להכרה זו הגיע כבר ירמיהו הנביא , המדגיש כי הקשר המיוחד והאינטימי בין ה' ובין עמו הנבחר תלוי לא בקיום ההיכל והארון , אלא בנאמנותו של העם לברית ובהתנהגותו הדתית והמוסרית ( השווה ירמיה ג , יד-יז . ( מתוך הכרה זו שואב העם הנזנח את הכוח הרוחני לפנות אל אלוהיו בתחינה , כי יחדש ביניהם את הקשר , שנותק בשל פשעיהם הכבדים ( כ-כא . ( האר מה , שהכירה בחטאיה והתחרטה עליהם , משתוקקת לשוב אל מתחת לכנפי השכינה ולזכות מחדש בקרבת ה . ' אולם החזרה בתשו בה אינה אפשרית ללא עזרתו והסכמתו של האל . מכאן הבקשה : "השיבנו ה' אליך ןןשו ^ ה " ! ( כא . ( במלים דומות מביע אפרים את תשוקתו לשוב אל ה ,...
אל הספר