בפסוקים ד-י חוזר המקונן ומתאר בצבעים עזים ובאריכות רבה את מוראות הרעב הכבד , ששרר בירושלים בימי המצור ( ראה גם א , יא , יט ; ב , יא-יב ? . ( הראשונים שנפגעו ברעב היו התינוקות והילדים החפים מפשע , שכן בתנאי רעב ומחסור , מצטמקים שדי האמהות ומתייבשים , ונבצר מהן להיניק את הטף ; אין להן אף במה להאכיל את הילדים הקטנים , המשוועים ללחם . נמצא שאין בידי ההורים לספק לילדיהם הרעבים אפילו את מה שחיות הטרף , כגון התנים , נותנות לגוריהן . בניגוד לטבעם ובעל כורחם הופכים בני אדם בתנאים כאלה לאכזריים כבנות היענה , שלפי האמונה העממית של הקדמונים , נהגו במיוחד להתאכזר לאפרוחיהן ( השווה איוב לט , יג-יז ? . ( חוסר יכולתן של האמהות להיניק את ילדיהן בעתות רעב ומצור הוא מוטיב ספרותי , המצוי בתעודות עתיקות מן המזרח הקדום , בואריאציות רבות ? . במיתוס האכדי , המספר על עלילות האל אךה , אל המגפה והבצורת , מאיים אל זה להביא שורה של פגעים רעים על האנושות , ובין היתר הוא אומר : "שדים אצ מיק , הטף לא יחיה " ! ( השווה הושע ט , יד . ( אך במיוחד רווח מוטיב ספרותי זה בנוסחות הקללה שבכתובות מלכים ובחוזי גרורים . כך , למש...
אל הספר