הקינה הרביעית היא מזמור אלפביתי פשוט , בן עשרים ושניים פסוקים , וכל פסוק בו מכיל שני זוגות של צלעות בלבד . נמצא שקינה זו קצרה בכשליש משלוש הקינות שלפניה , שבהן כל פסוק או בית מכיל שלושה זוגות של צלעות . אף כאן שולט בדרך כלל המקצב האופייני למגילה 2 + 3 ) או , ( 2 + 2 ראה , למשל , פסוק ז : פרקנו קרוב בתוכנו ובאופיו הספרותי לפרק ב , ושני מוטיבים משותפים לשני הפרקים : חטאי הנביאים ( השווה ד , יג ; ב , יד ) וסבלות הילדים ברעב ( השווה ד , ד , י ; ב , יא , כ . ( אולם קיימים גם הבדלים ניכרים בין שתי הקינות : הקינה בפרק ב מדגישה את חורבן ערי יהודה ומבצריה ואת שרפת המקדש , בעוד הקינה שלפנינו עוסקת בעיקר בסבלם של התושבים בעת החורבן . זאת ועוד : בפרקנו מתאר המקונן בדרך כלל מה שקרה לאוכלוסיית העיר בימי המצור , אך אינו מדגיש את מעורבותו של הגורם האלוהי במאורעות . רק בפסוקים יא , טז משמש ה' כנושא המשפט . ? מבחינת צורתה ותוכנה מורכבת הקינה הרביעית משלושה חלקים : קינה על סבלם של בני ציון בעוז המצור והכיבוש ( א-טז . ( זוהי קינת יחיד על סבל האומה , הפותחת בקריאה המסורתית " איכה" ובהבעת צער עמוק על הניגוד...
אל הספר