קינה זו נבדלת משאר הקינות שבמגילה הן בצורתה והן בתוכנה . מבחינת הצורה , לפנינו מזמור אלפביתי משולש , לאמור.- על כל אות מאותיות האלפבית באים שלושה פסוקים , הפותחים באותה אות . נמצא , שסך כל פסוקי הקינה הוא שישים ושישה . ואף על פי כן , אין קינה זו ארוכה משתי הקינות שלפניה , שכן רוב פסוקיה קצרים , בני שתי צלעות , ואורך כל שלושה פסוקים בקינה זו כאורך פסוק אחד בשתי הקינות הראשונות . אף כאן שולט על פי רוב המקצב 2 + 3 ( ולפעמים , ( 2 + 2 האופייני למגילת איכה . השווה לדוגמה פסוקים ד-ו : ? המשורר נדרש לתחכום אבהותי רב כדי לשמור על האלפבית המשולש ויחד עם זאת לכתוב יצירה בעלת מבנה הגיוני , שבה מתקשרים המוטיבים לרצף רעיוני בעל משמעות . ואמנם הוא נזהר שלא לשעבד את התוכן לסדר הנוקשה של האלפבית . הוא לא נמנע , למשל , מלחזור על אותה מלה בראשי הפסוקים , פעמיים או שלוש , כשפיתוח מוטיב מסוים דורש זאת ( השווה פסוקים ז-ט ; כה-כז ; כטל ; לא-לג ; מג-מד ; מט-נא ; נט-ס . ( כמו כן , לעתים נותן המשורר למוטיבים לחרוג מגבולות החרוז האלפביתי . לדוגמה , מוטיב המאסר המתחיל בפסוק ו , מגיע לפיתוחו בפסוק ז ; דימוי ה' לצ...
אל הספר