התפיסה השלטת במגילת איכה היא צידוק הדין , ולפיכך אין כאן כמעט רמז להאשמות כלפי גורם כלשהו זולת עם ישראל ; העם כולו אשם בחורבן , שבא עליו בשל חטאיו . יצאו מכלל זה שני פסוקים , התולים אשמה מיוחדת בנביאים . ב , יד ; ד , ינ . בפרק ד , יג מזכיר המשורר את חטאות הנביאים והכוהנים " הש ? כים בקרבה דם צדיקים" - ואפשר שיש בכך רמז לכתובים בספר ירמיה , הכורכים כוהנים ונביאים עם חטאים כבדים ( ירמיה ב , כו ; ה , לא ; ו , יג ועוד . ( למרות שכתובים אלה אינם מזכירים במפורש את המונח "נביאי שקר , " הרי יש להניח , שלכך כיוון הכתוב הן בפרק ב , יד והן בפרק ד , יג . התפיסה האומרת , כי נביאי השקר תרמו בהטפותיהם להידרדרות שהוליכה לחורבן , אופיינית לנביאי דור החורבן - ירמיהו ויחזקאל . יחזקאל אף נוקט לשון קרובה לאיכה באמת : 'ץה ? קנה ידי אל והנביאים החזים \{> ןא ... ? ען יב ? ען הקעו את עמי לאמר קולום לאין ^ לום והוא ב . גה חיץ וה - } ם קןחים אתו תפל" ( ינ , ט-י . ( ירמיהו , שניהל מאבק מתמיד בנביאי השקר , טוען , שאלה הלעיטו את העם בדברי הבל ( כג , טז , ( וכי באו להשכיח את שם האל מן 5 העם ק ^ ה ( שם , כז ) ולרפא "...
אל הספר